דניאל גד תמיד הרגיש שהוא חי בין עולמות. שחקן אבל גם מוזיקאי, איש של רגש עם ראש של פיזיקאי, מי שמגלם על המסך לוחמים ומפקדים ובאותה נשימה נכנס לנעליים של בחור ישיבה חרדי. שנים הוא חשב שיש בו סתירה, שהוא צריך לבחור צד, להגדיר את עצמו בצורה ברורה יותר, אבל עם הזמן הבין שהוא לא סתירה אלא תוצר של המקום הזה, של החיים בישראל, שבהם כמעט כל אדם הוא גם וגם.
כילד ונער הוא נע בין מסלולים מקבילים – מצד אחד לימודי פיזיקה בתיכון, עולם של חוקיות, סדר והיגיון, ומצד שני לימודי משחק, עולם של רגש, אינטואיציה וחיפוש מתמיד.
במקביל הוא חי בין הבמה למגרש הכדורגל: לבד מול קהל, חשוף ופגיע, ואז חלק מקבוצה, עם חוקים, משמעת וויתור עצמי לטובת השלם. רק בדיעבד הוא הבין שהעולמות האלה לא נלחמים זה בזה אלא משלימים זה את זה, שהראש והלב יכולים לעבוד יחד, ושדווקא מי שמסכים לגשר ביניהם הופך בעצמו לגשר.
הקריירה שלו כשחקן חידדה את התובנה הזו עוד יותר. דרך דמויות שגילם ב־שבאבניקים, גאליס, המזח, החמאם ובסרט מפריח היונים, הוא מצא את עצמו שוב ושוב חי זהויות שנראות מנוגדות: חילוני וחרדי, לוחם ומאמין, מנהיג ובחור תמים שמחפש תשובות. כל תפקיד דרש ממנו להניח בצד שיפוט, להקשיב באמת, ולהיכנס לעולם של מישהו אחר, וככל שהאגו הצטמצם כך נקודת המבט התרחבה. מתוך הסיפור האישי שלו, דניאל מתבונן גם בחברה הישראלית – בחיבורים ובמתחים שבין מזרח למערב, מסורת וחדשנות, אמונה ושאלות – ומציע מבט אחר: אולי הבעיה היא לא ריבוי ההפכים, אלא הדרישה לבחור רק אחד מהם. גם המוזיקה שלו נולדה מאותו מקום. שם אין דמות להסתתר מאחוריה, רק מילים, לחן וחיים בין שאלות, שירים שמכילים אור וחושך, אהבה ופחד, שייכות וזרות, בלי לנסות לפתור את הסתירה אלא להסכים לחיות בתוכה.
בהרצאה שלו, דניאל לא מציע תשובות חדות ולא מבקש מהקהל לבחור צד, אלא מזמין למסע אנושי, כן ומכיל, שמראה איך זהות מורכבת יכולה להיות כוח, איך הקשבה קודמת לשיפוט, ואיך בין דבר להיפוכו נמצא האדם – שלם דווקא בזכות המתח.
דניאל גד בעיתונות:
רוצים להיות הראשונים לדעת על תכנים, השראות וידע מעשי?
השאירו מייל והצטרפו לקהילה שלנו!
